כששני בני זוג מחליטים להתגרש, עליהם לשאוף לבצע את התהליך כמה שיותר ברגישות ועדינות. לא רק אחד כלפי השני אלא גם כלפי הילדים. התנהלות לא נכונה עלולה ליצור ניכור הורי בקרב הילדים כנגד אחד ההורים, ומכאן המדרון תלול.
לניכור הורי יש כמה סוגים, כל אחד מהם מתפתח מסיבות אחרות, אך התוצאה הרסנית באותה מידה.
סוגים של ניכור הורי
- ניכור הורי אקטיבי – סיטואציה זו, כשמה כן היא. במצב זה, ייצור אחד ההורים באופן אקטיבי ובמודעות מלאה לכך, תחושות ניכור בקרב הילדים. לדוגמא הורה אחד שמתלונן בפני הילדים על ההורה האחר, או מספר להם שהוא רוצה ברעתם. הניכור ההורי האקטיבי יעיל במיוחד על ילדים צעירים שניתן להשפיע עליהם בקלות.
- ניכור פסיבי – במצב זה, הילד לוקח צד לטובת אחד ההורים, נגד ההורה האחר. חשוב לציין שמדובר בתחושות טבעיות לחלוטין שהגיוני שילד ייתכן ויחוש בעקבות הגירושין. הבעיה מתחילה כאשר ההורה שעמו הילד מביע הזדהות, נותן לגיטימציה לרגשות השליליים של הילד בכך שאינו מאיר את עיניו בנקודת מבט מעט יותר מאוזנת. כמו שאומרים 'שתיקה כהסכמה', כל עוד הילד לא מקבל חוות דעת או ביקורת על התנהגותו ודעתו, הניכור ההורי ימשיך להתפתח.
מצוקה נפשית שחייבים להימנע ממנה
לסיכומו של עניין, אין זה משנה אם הילד מפתח את תחושותיו מעצמו או שמא הן עולות בשל ניכור הורי מהסוג האקטיבי, אלו פוגעים בילד רק מעצם העובדה שהוא לוקח צד במחלוקת. ילדים המפתחים את הניכור ההורי נמצאים במצוקה נפשית קשה מאוד; לעתים הם יקחו על עצמם את האחריות להחלטת ההורים להתגרש, ואף על ניהול מערכת היחסים בין ההורים. במקרים קיצוניים אפילו יותר הילד צריך לקחת אחריות, להתבגר מהר מידי ולטפל בהורה שנפגע מהתהליך.
במקרים בהם ההורים לא מצליחים להגיע להסכמה לגבי המשך התהליך, גורמים חיצוניים כגון בתי המשפט, פקידות סער ועוד ייאלצו להתערב ולהכריע בתהליך, מה שיפגע בפרטיות הילדים והמשפחה. זכרו, ילדים שהינם פגועי גירושין עלולים להיות מושפעים מכך לכל חייהם ויאבדו כל אמון במערכת הורית, מה שישפיע על עתידם. לכן, נסו למנוע מקרים כאלו עד כמה שאפשר.
