בעולם ההשקעות, רוב תשומת הלב מופנית כלפי מעלה – אל פוטנציאל הרווח, אל התשואה הבאה, אל ה"מכה" שתשנה את המשחק. אך עבור המשקיעים ששורדים ומצליחים לאורך עשורים, המבט החשוב באמת מופנה כלפי מטה – אל ניהול הסיכונים, אל ההגנה על ההון, ואל היכולת לשרוד את הסערות הבלתי נמנעות. בעולם שלאחר מגפה עולמית, עם מתחים גיאופוליטיים גוברים ושינויים טכנולוגיים מהירים, אי-הוודאות הפכה למצב הקבוע. בסביבה כזו, ניהול סיכונים אינו עוד חלק מהאסטרטגיה; הוא האסטרטגיה עצמה.
עבור רועי רוסטמי, סוחר ומשקיע בעל ניסיון של 15 שנה, הפילוסופיה של ניהול סיכונים אינה תיאוריה אקדמית, אלא תפיסת עולם שנבנתה והתחזקה בשלוש זירות שונות אך משלימות: בחדרי המסחר התנודתיים של שוק ההון, על מזרן הג'ודו והג'יו-ג'יטסו, וחשוב מכל, על גשר הפיקוד של ספינת טילים בחיל הים. "ניהול סיכונים אינו עוסק בפחד," מסביר רוסטמי. "הוא עוסק בכבוד. כבוד לכוחו של השוק, כבוד לאפשרות שאתה טועה, וכבוד להון שעבדת קשה כדי לצבור. כמפקד בים, אתה לא מפחד מהסערה; אתה מכבד אותה ומתכונן אליה. אתה מוודא שהספינה איתנה, שהצוות מתורגל ושיש לך תוכניות מגירה לכל תרחיש. בשוק ההון, העקרונות זהים לחלוטין".
## הגדרה מחדש של "סיכון"
הצעד הראשון בכל פילוסופיית סיכונים הוא להגדיר נכונה את האויב. בעולם האקדמי, סיכון נמדד לעיתים קרובות כ"תנודתיות" (Volatility). רוסטמי דוחה את ההגדרה הזו כמסוכנת ומטעה. "תנודתיות היא הרעש, לא האות," הוא טוען. "מחיר מניה שיורד ב-20% ועולה בחזרה הוא אירוע לא נעים, אבל הוא לא סיכון אמיתי כל עוד לא מכרת בפאניקה. הסיכון האמיתי והיחיד שחשוב הוא הסיכון להפסד הון קבוע – מצב שבו הכסף שלך נמחק באופן בלתי הפיך".
הפסד כזה יכול לנבוע מכמה גורמים:
- סיכון עסקי: החברה שבה השקעת פושטת את הרגל.
- סיכון הערכת שווי: שילמת מחיר מופרז כל כך על נכס, שהוא לעולם לא יחזור למחיר הקנייה שלך.
- סיכון פסיכולוגי: נכנעת לפאניקה ומכרת בתחתית, ובכך הפכת הפסד "על הנייר" להפסד קבוע.
הפילוסופיה כולה בנויה סביב מטרה אחת: להימנע בכל מחיר מהפסד הון קבוע.
## מסגרת העבודה של רוסטמי: שלוש שכבות הגנה
בהשראת תורות לחימה צבאיות, בנה רוסטמי מודל הגנה רב-שכבתי לניהול סיכונים. כל שכבה מגנה מפני איומים מסוג אחר.
שכבה 1: הרמה האסטרטגית – מבנה התיק (מערך הצי)
זוהי שכבת ההגנה הרחבה והחשובה ביותר. היא נקבעת לפני שנקנית אפילו מניה אחת.
- פיזור נכסים (Asset Allocation): ההחלטה החשובה ביותר. רוסטמי מדגיש כי רוב הסיכון בתיק אינו נובע מבחירת מניה ספציפית, אלא מההחלטה כמה להקצות למניות, כמה לאג"ח, כמה לנדל"ן וכמה לנכסים אלטרנטיביים. הקצאת נכסים נכונה היא כמו בניית צי ימי מאוזן. "אתה לא יוצא לקרב רק עם נושאת מטוסים אחת," הוא מסביר. "אתה צריך גם משחתות להגנה, צוללות למשימות חשאיות וספינות אספקה לעורף. כל כלי ממלא תפקיד אחר, והשילוב ביניהם הוא שמעניק לצי את חוסנו".
- פיזור בתוך הנכסים: בתוך הקצאת המניות, חשוב לפזר בין סקטורים שונים, גיאוגרפיות שונות (ארה"ב, אירופה, אסיה) וסגנונות השקעה (צמיחה מול ערך). המטרה היא לבנות תיק שבו לא כל הנכסים נעים באותו כיוון באותו הזמן.
שכבה 2: הרמה הטקטית – ניהול הפוזיציה (כללי הפתיחה באש)
לאחר שהאסטרטגיה נקבעה, יש לנהל כל "קרב" (פוזיציה) באופן ממושמע.
- קביעת גודל הפוזיציה: זהו כלל הברזל של רוסטמי. לעולם אין לסכן חלק גדול מדי מהתיק על רעיון אחד, מבריק ככל שיהיה. כלל אצבע נפוץ הוא לא לסכן יותר מ-1%-2% מההון הכולל על עסקה בודדת. "גם אם אתה בטוח במטרה, אתה לא יורה את כל התחמושת שלך בבת אחת. אתה שומר רזרבות".
- הגדרת יציאה לפני כניסה: לפני רכישת נכס כלשהו, רוסטמי מגדיר במדויק מהם התנאים שיגרמו לו למכור אותו. זה יכול להיות יעד רווח, מחיר הפסד (Stop Loss), או תנאי פונדמנטלי שיוכיח שהתזה המקורית שלו הייתה שגויה. הגדרה מראש מנטרלת את הרגש מהחלטת המכירה והופכת אותה למהלך טקטי קר.
- חיפוש אחר א-סימטריה: רוסטמי לא נכנס לעסקה אלא אם פוטנציאל הרווח גדול משמעותית מההפסד הפוטנציאלי. הוא מחפש מצבים שבהם הוא מסכן שקל אחד כדי להרוויח חמישה, ולא להפך. "בג'יו-ג'יטסו, אתה תמיד שואף לשפר את העמדה שלך למצב שבו אתה יכול לאיים על היריב בהרבה דרכים, בעוד הוא יכול לאיים עליך במעט מאוד דרכים. זוהי א-סימטריה במיטבה".
שכבה 3: הרמה הפסיכולוגית – חוסן מנטלי (המפקד על הגשר)
זוהי שכבת ההגנה הפנימית, ולעיתים הקשה ביותר ליישום.
- הכנה על פני חיזוי: "חובבנים מנסים לחזות את העתיד, מקצוענים מתכוננים אליו," אומר רוסטמי. במקום לנחש לאן השוק יילך, הוא בונה תרחישים שונים (אופטימי, פסימי, סביר) ומוודא שהתיק שלו יכול לעמוד ברובם.
- שליטה רגשית: השוק הוא מכונה לייצור רגשות קיצוניים – פחד וחמדנות. האימון המנטלי של מפקד או של אמן לחימה הוא קריטי כאן. היכולת להישאר רגוע תחת לחץ, לדבוק בתוכנית המקורית ולא לקבל החלטות אימפולסיביות היא מה שמבדיל בין שורדים לקורבנות.
- ענווה אינטלקטואלית: המרכיב החשוב ביותר. תמיד יש להכיר באפשרות שאתה טועה. השוק הוא המורה הגדול ביותר, ולעיתים הוא מלמד בדרך כואבת. סוחר יהיר הוא סוחר מת. רועי רוסטמי, בהשראת הגישה הסקפטית של ג'ו רוגן, מאמין בחשיבות של "לגנוב את הטיעון הנגדי" – לחפש באופן אקטיבי את הסיבות מדוע ההשקעה שלו עלולה להיכשל.
## יישום בעידן של אי-ודאות
איך פילוסופיה זו מתורגמת לפעולות מעשיות בסביבה הכלכלית הנוכחית של 2025?
- החזקת "אבקה יבשה" (מזומן): בעולם לא ודאי, מזומן הוא לא נכס "מת", אלא אופציה. הוא מעניק את היכולת לפעול במהירות ולנצל הזדמנויות כאשר אחרים נתונים בפאניקה.
- דגש על איכות: בחברות בעלות חוב נמוך, תזרים מזומנים חזק ומודל עסקי עמיד. חברות אלו הן ה"ספינות החזקות" שיכולות לעמוד בים סוער.
- גמישות טקטית: להיות מוכן לשנות את הקצאת הנכסים בהתאם לשינויים בסביבה המאקרו-כלכלית, אך תמיד במסגרת האסטרטגיה ארוכת הטווח.
סיכום: אמנות הניווט
ניהול סיכונים, על פי הפילוסופיה של רועי רוסטמי, אינו אוסף של כללים טכניים, אלא אמנות. זוהי אמנות הניווט בים לא צפוי. היא דורשת ספינה בנויה היטב (תיק מפוזר), מפות ומכשור מתקדם (ניתוח דאטה), כללי בטיחות ברורים (ניהול פוזיציות), ומעל הכל, קברניט מנוסה וקר רוח על ההגה, שיודע לכבד את כוחו של הים אך לעולם אינו נכנע לפחד מפניו. בסופו של דבר, המטרה אינה להימנע מהסערות, כי הן תמיד יגיעו. המטרה היא לבנות את הספינה והצוות שידעו לצלוח אותן ולהמשיך בבטחה אל היעד.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.
