כולנו שמענו את סיפוריהם של ילדי הפלא המוזיקליים המפורסמים, החל ממוצרט שכתב את הסימפוניה הראשונה שלו בגיל שמונה ועד סטיבי וונדר שחתם עם מוטאון בגיל 11.
גם אם ילדכם לא מופיעים עם הפילהרמונית של ניו יורק או הסימפוניה של שיקגו בגיל 11 , הילדים שלך יכולים להתחיל לנגן בזכות לימודי מוזיקה לילדים באיזה גיל שירצו.
בין אם זו מקהלת הגיל הרך בבית הספר או קונצרט להקות בית ספר יסודי, נראה כאילו הורים חייבים לטבול את ילדיהם בשיעורי מוסיקה מלידה אם הם רוצים שיצליחו, ובאופן מסוים, הם צודקים.
שיעורי המוזיקה לילדים
עם זאת, לעיתים קרובות הורים שומעים תלונות של הורים אחרים המשפיעים עליהם לדחות את שיעורי המוזיקה עד שילדם מבוגר, כמו "ההורים אילצו אותי לנגן על כלי כשהייתי צעיר. … שנאתי את זה אז ועדיין שונא את זה עכשיו. " על מנת להימנע מגישה שלילית זו, ההורים בוחרים לעכב את שיעורי המוזיקה עד שילדם מבוגר ויכולים לבחור בכלי עצמם או לקבל את ההחלטה שהם רוצים לנגן על כלי. גם הם צודקים.
איך אתה מגדיר שיעורי מוזיקה?
הצהרות אלה עשויות להיראות סותרות. במציאות, הבעיה היא איך אתה מגדיר שיעורי מוזיקה. כדי להבין זאת טוב יותר, חשוב לבחון את הסיבות הבסיסיות לכך שהורה עשוי לרצות שילדו ילמד שיעורי מוסיקה.
המבנים והמנגנונים הנפשיים הקשורים לעיבוד והבנת מוזיקה
קיים גוף הולך וגדל של מחקר המצביע על "חלון הזדמנויות" מגיל לידה ועד גיל תשע לפיתוח רגישות מוזיקלית בקרב ילדים. במהלך תקופה זו, המבנים והמנגנונים הנפשיים הקשורים לעיבוד והבנת מוזיקה נמצאים בשלבי התפתחות ראשוניים, ולכן יש חשיבות עליונה לחשוף ילדים בטווח גילאים זה למוזיקה.
קראו גם: שיעורי כלי נשיפה
